לכל מי שכבר ילדה בעבר (אבל לא רק) ....

כמו שאתן יודעות, כשאנחנו בהריון, אנחנו מקבלות הרבה תשומת לב בגלל הבטן שגדלה (ובלי לשים לב, הרבה פעמים בן הזוג נדחק קצת החוצה) בהריון הראשון, אנחנו חושבות מה יהיה בלידה ואיך נתכונן אליה, אנחנו כל הזמן חוות את ההווה, את מה שקורה לנו היום ולגוף שלנו ברגע זה ותוך כדי מתכוננות ללידה. בהריון השני והלאה.. נוסף עוד אלמנט שבו אנחנו חושבות איך אנחנו נתמודד אחרת וניצור מציאות שונה ממה שחווינו.

אחרי הלידה - פתאום כל הפוקוס שהיה עלינו נעלם והוא מופנה אך ורק לתינוק... אנחנו נעלמות (אם נרצה וגם אם לא) ולצערי, לא מרגילים אותנו או מאפשרים לנו מספיק לתת מקום לפני הלידה למחשבות על כל מה שקורה אחרי, את כל ההתמודדות, סימני השאלה, המחשבות וההתלבטויות. אז אני רוצה לעשות לכן סוויץ ושתחשבו לרגע איך אתן יוצרות לעצמכן "סל של הגנות" ליום שאחרי, אני רוצה שתחשבו על הרגעים של הקושי אחרי הלידה הראשונה ותראו איך אתן יוצרות להם פתרונות ואיזה דרכים אתן מכינות לעצמכן כדי להתמודד עם מה שמגיע, דברים שתוכלו לשלוף אם תרצו "מתוך הסל" או להיערך אליהם מראש ודרך זה להימנע מהסיטואציות השליליות או לצמצם אותן כמה שיותר.הנה כמה דוגמאות שלי, דברים שאני עשיתי ונערכתי אליהם לפני הלידה השניה: 1. פחד מדיכאון אחרי לידה שחוויתי אחרי הלידה הראשונה: • שיחות וייעוץ - עוד במהלך ההריון מצאתי פסיכותרפיסטית שהייתי הולכת אליה, המשכתי בשיחות עד שהבת שלי היתה בת 5 חודשים וזה איפשר להכל להיות אחרת. • הכנה של בן הזוג לסיטואציה עם קודים שלנו שיבין אם משהו לא טוב לי. • סיכום מראש עם עצמי ואיתו של דברים שאני יכולה להזניח: כביסות, כלים, סידור הביתה.. כדי להפחית את הלחץ. • -חוסר שעות שינה - דאגתי שבן הזוג ישלח אותי לישון. • דיברנו על זה שכשיהיו ימי דאון ועצב אני אעשה את מה שהכי נוח לי בד"כ במצבים כאלה - לשבת ולנוח בבית ולא לעשות כלום - החצי ידע שהוא ישלח אותי לעשות את זה ויתן לי גיבוי מלא, לבד לא הייתי מרשה לעצמי. • דייט לפחות כל שבועיים עם חברה שהיתה בחופשת לידה כדי לוודא שאני יוצאת מהבית.

2. איך להקל על הבן הגדול עם זה שמגיעה לו אחות קטנה? (הפרש של 1.10) קראתי מלא מלא מלא מלא וקיבלתי מלא טיפים, שאלתי שאלות והכנתי לעצמי נקודות חשובות לזכור והראשונה והמרכזית היתה שאף אחד לא מתייחס לקטנה, קודם כל הגדול ורק הוא - כולם הונחו לעשות את זה ללא יוצא מן הכלל.

3. אוכל - אחרי הלידה של הגדול לא אכלתי כלום חוץ משטויות שחטפתי פה ושם ולא הגעתי אפילו ללדאוג לעצמי: • ביקשתי מאמא שלי שאחרי הלידה תבשל אצלנו בבית אוכל שאוכל להקפיא, אחרי הלידה בן הזוג קנה כל מה שצריך כדי שהיא תוכל לעשות לי אוכל מנחם וטעים - וכך היה. • דאגתי שיהיה לי סלייסר טוב לסלט, 2 דקות והסלט מוכן, תוך כדי שהקטנה עלי בידיים כי היא לא הפסיקה לבכות 5.5 חודשים, את הרטבים והגבינה הבולגרית שכל כך אהבתי הכנסתי ישר פנימה ואת הקערה סיכמתי שאשאיר בכיור והחצי ישטוף בערב.

4. פחד מההנקה בעיקרון ההנקה היתה הרבה יותר קלה הפעם כי ידעתי איך לחבר וזה מה שחשוב, אבל הייתי הולכת למפגשים של לה לצ'ה שהיו קרוב לבית וידעתי למי לפנות אם צריך.

כמובן שהיו עוד דברים ולכל דבר היה לי פתרון שגרם לי להיות רגועה יותר ואם על הדרך נתקלתי בעוד נושאים, אז שוב הייתי עושה היערכות מחדש ומארגנת לי פתרונות, לא השארתי סימני שאלה פתוחים, פחדים או התמודדויות שלא ידעתי מה לעשות איתם.

זה איפשר לי לערב את האנשים הכי קרובים אלי וגם לא להרגיש לבד עם כל מה שקורה, אתן יכולות לשתף חברות או בנות שילדו, סביר להניח שיהיו לכן ממשקים דומים וגם שונים, אתן לא יודעות איך להתמודד עם הפחד או החשש? אתן מוזמנות לכתוב פה ונחשוב יחד, אין לי ספק שיש פה מאגר ענקי של מידע וכל אחת יכולה לעזור ולסייע, תשתמשו בזה ותשאירו את הבושה בחוץ. <3

#פוסטפארטום #מתכונניםללידה #לקראתלידה #מהיהיהאחרי #לידה